פסק-דין בתיק ע"פ 40038/07

1.         לפנינו ערעור על גזר-דינו של בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' רון) בת"פ 3021/04, מיום 3.12.06, לפיו נידונו המערערים, בגין הרשעתם על-פי הודאתם, בעבירות לפי פקודת מס ההכנסה [נוסח חדש] (להלן - הפקודה), ולפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן - החוק), לעונשים שלהלן: מערער 1 - שלושים חודשי מאסר בפועל, שניים-עשר חודשי מאסר על-תנאי ותשלום קנס בסך 160,000 ש"ח; ומערער 2 - שמונה-עשר חודשי מאסר בפועל, שניים-עשר חודשי מאסר על-תנאי ותשלום קנס בסך 100,000 ש"ח.

2.         המערערים הנם אחים. לצד עבודתם כמחלקי לחם במאפיה בירושלים, עסקו השניים בשיווק ביצים באזור ירושלים בין השנים 1998 ל-2003.

מערער 1, יובל מרדכי, שימש כסיטונאי ביצים, שמחזור עסקאותיו המצטבר במהלך התקופה האמורה של שש השנים עמד על כ-3,360,000 ש"ח; ואולם, למרות ההיקף הנרחב של עסקיו, לא מצא לנכון לדווח עליהם, בין לפקיד השומה ובין לשלטונות מס ערך מוסף. לא רק על רווחיו נמנע מלדווח, הוא אף לא נרשם כעצמאי במס ההכנסה וכעוסק במס ערך מוסף. כאשר במערכת יחסיו עם לקוחות נזקק למסמכים, עשה שימוש בתעודות משלוח וחשבוניות הנושאות את שמם של אחרים. בדרך התנהלות זו, נמנע מערער 1 משלם לשלטונות המס סכומי כסף ניכרים, הן כמס הכנסה והן כמס ערך מוסף, לרבות כספים שהיה עליו לנכות במקור משכר עובדיו.

מערער 2, ציון מרדכי, שימש בתקופה הרלבנטית כמשווק ביצים בשוק מחנה יהודה בירושלים. הוא קיבל מאחיו, מערער 1, אספקה שוטפת של ביצים ושיווקם באזור השוק. כאחיו, נמנע אף הוא מלדווח לשלטונות מס הכנסה ולרשויות מס ערך מוסף על עסקיו, שהגיעו במשך תקופה דומה, של כשש שנים, למחזור בהיקף מצטבר של כ-2,225,000 ש"ח. אף הוא נמנע מלשלם סכומים כלשהם על חשבון רווחיו, בין למס הכנסה ובין למס ערך מוסף, לרבות כספים שהיה עליו לנכות במקור משכר עובדיו.

כמצוין לעיל, בגין מעשיהם ומחדליהם האמורים, הורשעו כל אחד מהמערערים, על-פי הודאתם, בעובדות כתב-האישום, בעבירות שלהלן: מעשה מרמה מתוך כוונה להתחמק מתשלום מס - לפי סעיף 220(5) לפקודה; אי-הגשת דין וחשבון במועד - לפי סעיף 216(4) לפקודה; אי-הודעה על התחלת עיסוק - לפי סעיף 215א(א) לפקודה; אי-ניכוי מס - לפי סעיף 218 לפקודה; שימוש במרמה מתוך כוונה להתחמק מתשלום מס ערך מוסף בנסיבות מחמירות - לפי סעיפים 117(ב)(8) בשילוב עם סעיף 117(ב2)(3) לחוק; אי-עשיית המוטל על אדם לעניין רישומו - לפי סעיף 117(א)(4) לחוק; אי-הגשת דו"חות במועד שיש להגישם על-פי חוק - לפי סעיף         117(א)(6) לחוק; אי-ניהול פנקסי חשבונות - לפי סעיף 117(א)(7) לחוק; ואי-הנפקת חשבוניות מס - לפי סעיף 117(א)(13) לחוק.

3.         בגזר-דינו הדגיש בית-משפט קמא לחומרה את ריבוי העבירות, ביצוען על-פני תקופה של כשש שנים וההיקף הכספי הניכר של המחזורים הכספיים של כל אחד מהמערערים. למרות שלא נתחוור מהם הסכומים שהיה על המערערים להעביר לשלטונות המס, יצא בית-משפט קמא מההנחה כי מדובר בסכומים ניכרים. בעניינו של מערער 1, מצא בית-משפט קמא היבט מחמיר נוסף, שעה שהלה ניסה בתחכום להעלים את עסקיו מעיני שלטונות המס, בכך שעשה שימוש נרחב ושיטתי בתעודות משלוח שנשאו את שמם של אחרים ואף בחשבוניות מס שלא היו על שמו. מנגד, התחשב בית-המשפט בנסיבותיהם האישיות של המערערים, שתוארו בהרחבה בתסקירי שירות המבחן שהוגשו בעניינם, וכן בעדויותיהם של ארבעה עדים שתיארו את עזרתו הרבה של מערער 1 לקהילה. עם זאת הדגיש בית-משפט קמא, כי בעבירות דנן גובר האינטרס הציבורי על-פני השיקולים האינדיבידואליים של הנאשמים.  כן ציין, כי הביא בחשבון את הודאת המערערים, אם כי זו ניתנה רק לאחר תום שמיעת הראיות ולאחר גמר הסיכומים. בנוסף העיר, כי המערערים טרם הסירו את מחדליהם מול רשויות המס במישור החיוב האזרחי, ולפיכך לא עומדת לזכותם נסיבה לקולא של סילוק החוב. בית-משפט קמא הבחין בין המערערים, לעניין מדרג החומרה של מעשיהם. הוא קבע, כי מעשיו של מערער 1 חמורים משל אחיו, הן בשל ההיקף הניכר יותר של מחזור המס שהועלם, הן בתחכום היתר בו נקט לצורך ביצוע העבירות, הן בעובדה ששימש כסיטונאי בשעה שאחיו שימש רק כמשווק ביצים בשוק, והן בכך שנטילת האחריות של המערער 1, בהשוואה לאחיו (כאמור בתסקיר שירות המבחן), הייתה מסויגת. בהתחשב במכלול הנסיבות, השית בית-המשפט על המערערים את העונשים שצוינו לעיל.

4.         בהודעת הערעור הלינו המערערים על חומרת גזר-הדין. בא-כוחם המלומד, עו"ד גולדמן, טען, כי עונשי המאסר והקנסות הכבדים חריגים בחומרתם, בלתי סבירים בהשוואה לאמות המידה העונשיות הנהוגות בפסיקה, ולא מידתיים ביחס למהות המעשים ונסיבות ביצועם. כן גרס, כי בית-המשפט לא נתן משקל ראוי לנסיבותיהם האישיות של המערערים שתוארו בתסקיר שירות המבחן ובעדויות האופי מטעמם, להודאתם באשמות ולחרטה שהביעו על מעשיהם. עוד הדגיש, כי חרף המחזורים הכספיים הגבוהים בעסקיהם של המערערים, הרווח השולי שלהם היה מועט ביותר - זאת, בין-השאר, נוכח הוצאותיהם לרכב ולהעסקת שכירים - ועל כן הסכום שנגרע מאוצר המדינה בגין הכנסתם החייבת במס היה מועט. באשר לעבירות לפי חוק מס ערך מוסף הוסיף וטען, כי אף אם היו מרשיו מדווחים לרשויות מע"מ, הם היו רשאים לקזז מס תשומות, ועל-כן הסכום שנגרע מהקופה הציבורית אינו ניכר.

בנוסף גרס ב"כ המערערים, כי יש להתייחס למרשיו כמי שהסירו בסופו של יום את מחדליהם בתחום המס. לטענתו, לאחר מתן גזר-הדין הגישו מרשיו דו"חות חדשים לרשויות המס, ושילמו את מס ההכנסה על-פי תחשיב שערכו בהתאם לנתונים שצוינו בכתב-האישום. מערער 1 שילם לרשויות המס סך של 67,245 ש"ח, ומערער 2 - 63,521 ש"ח. ב"כ המערערים גרס, כי התשלום מסיר את מחדליהם של המערערים לרשויות המס, על בסיס העלמות המס שצוינו בכתב-האישום, וכי יש לראות, אפוא, את מרשיו לצורך הענישה בתיק זה כמי שהסירו את מחדליהם.

5.         ב"כ המלומד של המשיבה, עו"ד פרסקי, הדגיש בטיעוניו לעונש את חומרת העבירות, שיטתיות ביצוען והיקפן הניכר של הסכומים שהועלמו מרשויות המס. הוא טען, כי העונש שהושת על המערערים הולם את חומרת העבירות וביצוען לאורך שנים, ומתיישב עם אמות המידה העונשיות הנהוגות בפסיקה, ועל-כן אין עילה להתערב בו. עוד ציין, כי בתשלום החד-צדדי שביצעו המערערים לרשויות המס לאחר גזר-הדין, לא הסירו הללו את מחדליהם, שכן עליהם לשלם מס בסכומים ניכרים העולים על אלו ששולמו.

6.         נוכח המחלוקת בין הצדדים בשאלת הסרת המחדלים, נדחה בשעתו הדיון בערעור, בכדי לברר אם המשיבים פרעו את חובותיהם לרשויות המס.

            בדיון משלים בערעור הגיש ב"כ המשיבה לבית-המשפט את הודעת פקיד השומה, לפיה על בסיס מחזור העסקאות המינימאלי בו הודו המערערים בכתב-האישום, תוצאת המס המחושבת, עבור השנים 1998-2003, הנה לגבי מערער 1 - 796,342 ש"ח, ובעניינו של מערער 2 - 492,472 ש"ח, וכי בתשלום החד-צדדי שביצעו השניים לאחר גזר-דינו של בית-משפט קמא לא הסירו את מחדליהם. כן הדגיש, בנוגע לחוב לרשויות מס ערך מוסף, כי על-פי הפסיקה, לצורך חישוב המע"מ, לא ניתן להכיר בסכומים הנקובים בחשבוניות שנתחוור כי הן פיקטיביות, לשם קיזוז מס תשומות, וכי גם מטעם זה לא הסירו המערערים את מחדליהם בעניין החוב למס ערך מוסף.

7.         לאחר השלמת הטיעונים נתאפשר לצדדים להודיע לבית-המשפט אם המערערים סילקו את חובותיהם לפקיד השומה ולרשויות מע"מ. ב"כ המערערים הודיע לבית-המשפט ביום 4.6.07, כי לא עלה בידו להגיע להסכמות עם רשויות המס בעניין הסרת המחדלים בתשלום מס הכנסה ומע"מ. לפיכך, ביקש מבית-המשפט לפסוק על-יסוד הטיעונים שהועלו על-ידי הצדדים במהלך הדיונים, והוסיף וביקש כי יתאפשר למערערים לרצות את המאסר זה אחר זה, ושלא במקביל, על-מנת שלא לפגוע בפרנסת משפחותיהם.

ב"כ המשיבה הודיע לבית-המשפט ביום 10.6.07, כי לאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמה בעניין שיעור החוב לרשויות המס לצרכי סילוקו, הודיע פקיד השומה למערערים כי הדו"חות המתוקנים שהוגשו על-ידם נדחו, וכי חובו של מערער 1 לרשויות המס עומד כיום על כ-897,000 ש"ח, ושל מערער 2 על סך 1,202,000 ש"ח. כן נשלחה הודעה לבית-המשפט ביום 11.9.07 מטעם המערערים, לפיה אחיהם, בן ה-52, נפטר בפתאומיות, ובה ביקשו כי בית-המשפט יתחשב בפסק-דינו בכך שעליהם לתמוך בילדי המנוח.

8.         למותר להכביר מילים על חומרת העבירות הנדונות. עבריינות המס הנה חלק מהעבריינות הכלכלית המכוונת לפגוע בציבור בכללותו. הן שקולות לשליחת-יד לקופה הציבורית, משבשות את פעולתו התקינה של מנגנון גביית המיסים, פוגעות במשק המדינה ומערערות את אמון הציבור בערך השוויון בנשיאה בנטל המיסים (ע"פ 624/80 חברת וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3) 211; רע"פ 512/04 מוחמד אבו עבייד נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 5060/04 הגואל נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). על-כן נפסק, לא אחת, כי נוכח חומרת העבירות הנדונות, הנזק שהן מסבות לאוצר המדינה, קלות ביצוען והקושי בחשיפתן - מן הראוי להטיל בגינן עונשי מאסר בפועל בצד קנסות כבדים, זאת משיקולי גמול והרתעה אפקטיבית - אישית וכללית, אשר גוברים בדרך כלל על נסיבות אינדיבידואליות (ע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); רע"פ 1546/05 שמחוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).

          באשר להסרת מחדלים, אכן מורה הפסיקה, כי סילוק החוב לרשויות המס אמור להילקח בחשבון בגזר-הדין כנסיבה לקולא; ואולם, כבר נפסק כי "השלב לפעול להסרת מחדלים הנו לפני הגשת כתב-אישום ולכל המאוחר בעת הדיון בערכאה הראשונה" (ע"פ 70165/99 קשקש נ' מדינת ישראל; רע"פ 11640/05 סופר סטאר מרקט - רשת מזון בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ורע"פ 1546/05 בעניין שמחוני לעיל).

9.       העבירות שביצעו המערערים חמורות בטיבן ובנסיבותיהן. במשך כשש שנים עסקו השניים - האחד כסיטונאי והשני כמשווק - מבלי להירשם ברשויות המס, וממילא - מבלי לדווח על עסקיהם ועל הכנסותיהם. משנה חומרה יש לראות בריבוי העבירות, בביצוען לאורך שנים בשיטתיות, וכן בהיקף הכספי הניכר של מחזורי העסקים שנוהלו מחוץ למסגרות המיסוי.

          אין אנו נדרשים להכריע בערעור זה בשאלת יתרת חובם של המערערים לרשויות המס, ומכל מקום - ניסיונם של השניים לסלק את מקצת חובם בא בשלב מאוחר של הערעור.

          סבורים אנו, כי בית-משפט קמא איזן בצורה הולמת וראויה בין מכלול הנסיבות לחומרה, לבין נסיבותיהם האישיות של המערערים, כמו גם הודאתם באשמות (שכאמור באה רק בשלב הסיכומים). בקציבת משך המאסר ושיעור הקנס אף איזן בית-המשפט כהלכה בין מדרג החומרה במעשיו של כל אחד מהשניים. למרות שגזר-הדין שהושת עליהם אינו קל, הוא הולם את אמות המידה העונשיות הראויות בעבירות דנן, ובפרט - על-רקע נסיבותיהן הקונקרטיות. לא מצאנו, כי בית-משפט קמא החסיר בשיקוליו נתון רלבנטי שיש בו כדי להצדיק התערבותה של ערכאת הערעור במידת העונש, ועל-כן דין הערעור להידחות.

10.     על-יסוד האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור.